36. עיניים יבשות בזמן שהלב מדמם.

חוזר למוטבי, אך לרעתי, ללא רצוני, בלת ברירה, כשבר כלי מתקיים ביומיום.אך איני יודע אם זו המציאות שלי או האחת שאני חושב שמגיע לי.האם בכוחי לשנות אותה או שזו הדרך בה אצטרך להתהלך לנצח? מנסה לראות את כל הבא ליד באור חיובי וטוב, אך ללא הצלחה נופל שוב ושוב לבור חסר תחתית.האם בסופו של נצח…

35. בין ייאוש לתקווה.

מדוע הכאב הוא המקום הכי מוכר?ניסיתי כל כך חזק, הגעתי כל כך רחוק,בסוף הייתי צריך רק ליפול בכדי לאבד הכל.איבדתי שליטה, אבל בסוף זה לא משנה.כי לשכוח את גודל הבדידות, הוא רצוני היחיד. תקוע במקום, אך נמצא במחשבה שאני מתקדם.חי את חיי ללא רגשות, ממשיך במסע בנפש חשופה.כי התקוות נעלמות או חוזרות חלילה. ללא שום…

34. אני חלול וחבול.

חיכיתי שהכל יחזור לקדמותו, אך אני עדיין מחכה, בכל יום.החלומות שמתים לאט-לאט, הם החלומות הכי טובים שחלמתי.כי שמרתי הכל בבטני, כי זה היה מושלם אך לא בשבילי.החיבוקים היחידים שקיבלתי בלילות הקרים היו מהזרועות של הבדידות. מי אני? האדם שלא משמעותי, האחד אוחז בחיים למרות חוסר האמונה בעצמו. האדם שחושב כל הזמן, שאין לו שום דבר…

33. בין שורות של עצב וכאב.

מי שומר עליי שלא אפול?בסוף, אני ללא יכולת לחזור.רוצה להתעורר, אך עדיין ישן.כשניסיתי לגרום לכולם לשמוח, הפכתי עצוב. אני מחכה להחזיק את מושכות חיי שוב. אני עדיין ילד שצועק חזק אל השמיים.נשאלת שוב השאלה, איך זה קרה לי שוב?כי לתוך הערפל אני לא מפסיק ליפול.הכל נראה אפל, הכל הופך אפור. מה שהיה כבר מת, קיים…

32. זה אני, תסתובבו ותברחו.

אני לא רוצה להיות שבוי של הכאב, אני לא רוצה לחזור אל המקום שבו הרכנתי את ראשי בבכי. רק להשתחרר מן הצרות של אתמול. הבחירה תמיד תטיל ספק על ליבי. בציפייה להשתחרר מכאן, ליבי הפך אבן.אולי אמצא את הסיבה לבדידות, ואצליח לברוח ממנה. מנסה להיגאל ממחשבותיי, כי אני רק חקיין.בודק את גבולותיי, חי בשביל סכנה….

31. כלוב ששמו שקר.

הסיבה שאני מתבדח וצוחק, היא מפני שהדרך בה אני מטייל היא כה חשוכה.הסיבה שאני כל כך גרוע בלומר להתראות, היא מפני שאני עדיין דומע כאשר אני מנופף לשלום.נשאב אל תוך העצב שלי, אפילו אם זה בלתי אפשרי שהמחר יגיע.אף פעם לא אמרתי שאני חי בשביל זה, אפילו שאני עדיין ממשיך להידחות. עדיין יש לי חלומות,…

30. מחשבה נודדת למרחקים.

בדיוק למדתי לחבק, איך ליפול מבלי להתרסק. בלב אין הגיון, בין השפיות לשיגעון.כי החלומות דורשים סבלנות.לדעת לשחרר כשצריך זהו הדבר שאנו לומדים במהלך חיינו. המשותף בין אנשים המאבדים בי אמון,לבין אלו אשר מאבדים בי עניין,הוא ששניהם טועים יחדיו.כאשר הם מדמיינים אותי כאדם אחר מכפי שאני. הדיכאון שמונע ממך להתקדם ביומיום, אינו אמיתי, כך אמרו."הוא רק…

29. אני ישן וליבי ער.

השקט ששורר אותי משחרר.אך אין זו דממה כי אם הזרימה.כן זה הם, הגלים הגואשים.את סערות הלב משקיטים. הטיפות מרגיעות ואת העיניים ממלאות,אך אינם יוצאות, רק עומדות וממתינות. מחכות ללא נודע בלי קשר למה שהיה.ולי כאן בים הסוער, שום דבר לא בוער. משליך את עצמי לשקט שבתוכי,לי כבר לא משנה, כל מה שהיה ויהיה.הכל שקט ורגוע,…

28. דמעות סחוטות נשארות יבשות.

אני נתמך בעזרתן האדיבה של כמה צלקות.בידיעה שההשפלה היא לא תרפיה.  למרות שזוהי הדרך הכי קלה לצעוד בה.הדילמה היא איך לראות דרך עיניים כבויות,היא מחלחלת אל עבר צי הבדידות שעומד על המשמר. ללא ידיעה לאן אגיע, ממשיך לצעוד.האם אני נלחם נגד הגורל או על הגורל?החלטתי לעשות מעשה בשביל להעיר את הלב.אך זה התגלה כטעות ענקית. ליטוף אנושי…

27. סוד גלוי זהו כלא לנשמה.

הרגשת הייאוש לא עוזבת,למרות כל המלחמות שלחמתי.עולמי מתרסק מול עינייך וזה לא מספיק לך?כבר לא נשאר לי מה להפסיד,הדבר היחיד הנמצא בידיי הוא חיי.אשר מחלחלים כמו מים מחוץ לתפיסתי. כמה אוכל לספוג זאת עוד? איני יודע.האם אני מסוגל להתמודד? איני יודע.אני מסוגל להשתנות באופן מיידי? איני יודע.ידיעתי היחידה היא שקרובי לבבי עזבני לבדי.להתמודד עם חיי,…